הידעת?

אתה קם ללו"ז צפוף ועמוס, היומן גוגל שלך דחוס כמו הפקקים בכניסה לתל אביב ב-8 בבוקר.

בין פגישה עם לקוח לשיחה עם ספק, אתה אולי מספיק לדחוף איזה סנדוויץ' לארוחת צהריים.

לא משנה כמה משימות הספקת, תמיד מגיעות עוד משימות חדשות במין לופ שלא נגמר.

מדי פעם אתה גם אומר לעצמך "שבוע הבא יהיה רגוע יותר, יהיה לי קצת זמן לעצמי"…

 

אבל בסוף השבוע לא רגוע, ושוב אתה מוצא את עצמך עובד ביום שישי, מנסה לסגור פערים.

 

תגיד,

איך זה שהפכת לזה שעובד הכי קשה,

בעסק שאמור לשרת אותך?

 

איך קרה שדווקא אתה,

שיותר מקצועי מ-95% מהאנשים בתחום שלך,

שבאמת נותן ערך ללקוחות שלך,

עובד בעסק שגוזל ממך כל רגע פנוי?

 

והכי גרוע זה שבסוף החודש אתה מסתכל על המספרים ומבין שאתה מרוויח לשעת עבודה לא הרבה יותר מעובד בפיצוציה, ולא רק זה — שהחיים שלו בעצם הרבה יותר נוחים משלך.

 

כן, קראת נכון — העובד הקטן חי יותר טוב ממך.

אין לו את הכאב ראש של לגייס עובדים טובים,

את האחריות של לשלם משכורות,

את הסיוט של תזרים מזומנים.

 

הוא מגיע ל-8 שעות, עושה את שלו והולך הביתה לראות נטפליקס, בלי דאגות.

ואתה? עוד שניה מתמוטט.

גם אם החברים והמשפחה חושבים שאתה תותח על ושהעסק שלך מצליח,

עמוק בפנים אתה יודע שהקריעת תחת הזאת לא שווה את מה שנשאר לך בכיס בסוף השנה.

ואז מתחילות המחשבות של — אולי אני לא מספיק טוב בזה. אולי אני יודע לאמן / לספר שיער / לאלף כלבים… 

אבל לנהל עסק רווחי? זה כבר גדול עליי.

 

אבל אני יכול להוכיח לך שיש דרך אחרת.

דרך שבה אתה לא צריך לבחור בין להיות עצמאי לבין להיות שפוי.

דרך שבה אתה לא מוותר על החלום שלך, אבל אתה גם לא מקריב את החיים שלך.

 

אם הגעת למצב שבו אתה כבר לוקח לכיס 15-30 אלף בחודש מהעסק שהקמת,

אני מאמין שאתה לא צריך טיפול מנטלי, אמבטיות קרח ואת כל הקשקשת של "העצמה".

 

אתה צריך פתרונות של תכלס. מערכת. סיסטמים שעובדים בשבילך, תוכנית עסקית אמיתית שמובילה אותך קדימה, וראייה מרחבית שתיקח אותך מ"עוד יום של הישרדות" לצמיחה אגרסיבית ולזינוק מטאורי בעסק שלך.

 

מהניסיון שלנו, רוב בעלי העסקים לא צריכים עוד הרצאת מוטיבציה. הם צריכים חופש — את היכולת להפסיק לכבות שריפות ולהתחיל לבנות אימפריה. הם צריכים מישהו שיראה להם איך להפוך מ"עוד עסק קטן" לחברה בע"מ מנצחת.

ורצוי שזה יהיה מישהו שכבר עשה את זה פעם אחת (או 8 פעמים).

 

אז תחליט: או שאתה ממשיך לרוץ במקום עד שתישבר, או שאתה לוקח את העסק שלך לשלב הבא. כי בקצב הזה, אח יקר, באמת עדיף לך להיות עובד בפיצוציה.